העיסוי המודרני-מערבי מתייחד בהתייחסות מובהקת לאנטומיה ופיזיולוגיה של הגוף, אימוץ בררני של טכניקות בעלות מטרה רפואית מוגדרת תוך השלת אלו שאינם ניתנים להסבר וניסיון העברת התחום הטיפולי של עיסוי אל סטנדרטים מדעיים הניתנים למדידה.
שימו לב!
מאמר זה מתייחס בקווים כלליים לעיסוי המודרני הנהוג בעולם המערבי בהשוואה לשיטות הטיפול הנהוגות במזרח ולמפות הצ'אקרות.
במידה ואתם מחפשים מידע ספציפי על העיסוי הרפואי, מידע על שיטת עיסוי רקמות עמוקות או על העיסוי השוודי שנכללים תחת העיסוי המודרני-מערבי, כנסו לפוסטים הנפרדים בנושאים אלו
תוכן עניינים
מהו עיסוי מודרני מערבי?
עיסוי מודרני-מערבי הוא שם כולל לשיטות עיסוי שפותחו על סמך עקרונות אנטומיים ופיזיולוגיים בשפת המדע וזאת על מנת לקדם בריאות או לתמוך בתהליכים רפואיים מוגדרים בגוף המטופל.
תחת מטריה זו נכללים העיסוי השוודי, העיסוי הרפואי ועיסוי-רקמות עמוק יחד עם מיגוון טכניקות ייחודיות חדשות שהתפתחו בעולם המערבי ושאיתם אני בוחר להשתמש בקליניקה.
מה ההבדל בין עיסוי מודרני-מערבי מול עיסוי מסורתי-אנרגטי
בתמציתיות
בגישה הטיפולית הקיימת במזרח מתייחסים אל גוף המטופל דרך מערכות אנרגטיות
לעומת העיסוי המודרני-מערבי אשר משתמש במערך תנועות עם התייחסות מובהקת לאנטומיה ולפיזיולוגיה של הגוף.
צריך להבין שכל אחת מהן אוחזות ב'מפת-גוף' שונה לחלוטין, שדרכה מתבארים הן החוליים של האדם, והן הדרכים הרצויות לפתור לו אותן.
מפות גוף שונות
נשמע לכם סינית?
בשביל להבין את ההבדלים בין עיסוי מערבי מודרני לבין עיסוי מסורתי, צריכים לתת הקדמה קצרה שקשורה למושג 'מפת-גוף'.
מפות גוף – בשביל מה צריך אותן בכלל?
המושג 'מפת גוף' נשמע אולי די ערטילאי וההסבר עליו עלול להישמע קצת טרחני, אבל ההסבר הינו בעל הבנה מכרעת להבנת ההבדל בין כל עולם הטיפול המערבי, לבין זה המסורתי.
'מפות הגוף' השונות המשומשות בכל אחת מהמתודות ושיטות הטיפול הרפואיות לכל אורך ההיסטוריה הם ה'נקודה הארכימדית' שמחזיקה את תורף ההבדל בין כל שיטת טיפול וששופכת אור לא רק על על צורות הטיפול השונות בעיסוי בין מזרח למערב, אלא גם בהקשר הרחב יותר של רפואה, בין רפואה מערבית מודרנית לבין רפואה מסורתית (זו הקרויה 'אלטרנטיבית').
אז מה זה בעצם מפת גוף?
"מפת גוף" היא דרך להתבונן בגוף ולהבין קשרים, יחסי גומלין, השפעות בין חלקים שונים, פירוש אופן פעולה שצעד טיפולי פועל עליהם ולבסוף חיבור של כל אלו אל שיטת טיפול קוהרנטית ומגובשת.
מפת הגוף של העולם המערבי – באילו הוא משתמש?
הרפואה המערבית ב-200 שנה האחרונות (ואיתה כמובן גם העיסוי המערבי שנידון במאמרינו) נשענת על האנטומיה ופיזיולוגיה הידועים לנו, מתברכת מפירות המדע העדכני ביותר ובונה ממנה ובעזרתה את מפת הגוף.
מפת הגוף שלה הינה אנטומית-פיזיולוגית למהדרין וה'קורדינאטות' בה הם עצמות, שרירים, כלי דם ומערכות עצבים. עליהם אנו רוצים להשפיע, לאורם הטיפול מתעצב, ודרכם הטיפול בסופו של דבר נימדד.
אם נמשיך את המטאפורה במלואה נאמר שכלי השרטוט והעפרונות ל'ציור' אותו מפה הם מדעי הכימיה, הביוכימיה והפיזיקה לצד אמצעי הטכנולוגיה הפותחים צוהר לרזולוציות מדהימות של דיוק.
הפוסטרים הצבעוניים הזכורים לרובינו משיעורי הביולוגיה אשר תלויים אצל הרופאים בקופות החולים הם לא רק תרשימים לזכירה. אלא הם חלק מה'נוסחה' עצמה והצהרה תיאטראלית ומוחצנת באיזה מישור עובדים.
באילו מפות גוף משתמשים ברפואת המזרח?
לעומת המצב הנפוץ והמתקדם כיום בעולם הרפואה המודרני-מערבי , מרבית שיטות הטיפול באסיה ובאירופה של העולם העתיק החזיקו 'מפות-גוף' שונות לחלוטין המשמשות לטיפול בגוף שבמרכזן עומדים תורת היסודות, המזגים והליחות בוואריאציות שונת (ניגודים, איכויות, 4 יסודות ליוונים, ששת הכוחות אצל אבן-סינא והרמב"ם, רוח הצ'י לסינים, פראנה להודים, איכויות, כוחות נפש ,מרדיאנים).
אלו האחרונים הינם תוצר הן של הידע שנצבר בתקופתם והן של התיאוריות פילוסופיות הגדולות שאחזו בהם בכל תקופה ותקופה במהלך הציוויליזציה האנושית.
קו התפר שבין חדש לישן
עם השנים, מרבית העוסקים במקצועות הרפואה זנחו את ה'מפות הישנות' עם התגלותם של עדכניות יותר בכל תקופה ותקופה (דבר שהולם גם את ידיעתנו על השתלשלות הרפואה המודרנית שלנו מימי היפוקרטס שחי המאה ה-4 לפנה"ס הנחשב ל'אבי הרפואה המודרנית' ועד להיכן שהיא נמצאת היום).
עם זאת חלק מהם המשיכו ועודם ממשיכים לאחוז במפות העתיקות בין אם מחוסר ידיעה והכחשת החדש ובין אם מבחירה מודעת לשמר את המסורות העתיקות ולהרוויח חלק מן החוכמה ומהניסיון הגלום בהם (שאין לזלזל בהם!) , לצד אחיזה עיקרית בממצאים החדשים שההתפתחות המדעית והרפואית של העולם המודרני-מערבי הביא בכנפיו.
אז מה באמת עובד?
אחרי שמבינים נקודה מהותית זו ניתן עכשיו לעבור ולדבר באופן מובחן על שיטת העיסוי המסורתית מהמזרח הרחוק ולהבין אותה יותר ואת ההבדל העמוק והשורשי.
לאור המוצג לעיל, ההבדל לא מסתכם רק בשאלת הימצאות מחקרים המוכיחים את יעילותם או חוסר יעילותם של טיפולים כאלו או אחרים. לא זו הנקודה שמבדילה בין שיטות הריפוי השונות.
הבהרה
שאלת האפקטיביות לא תעלה ולא יוריד באשר להסבר אותו אני מנסה להציג כאן. גם מחקרים המציגים יעילות של דיקור סיני – אקופונקטורה, אפקטיביות ה'הילינגג', הצלחת 'סילוק רוח רעה' או הנעת ה'תקיעות בצ'י' – אינם רלוונטיים לענייננו וגם אם חלק מאותם שיטות עובדות במידה מסוימת – הדבר אינו הופך אותן לשיטות מדעיות, ממש כמו שביצוע מחקר על 'אפקטיביות התפילה הדתית' בריפוי מחלות (אם היה ניתן לבצע דבר שכזה) לא תהפוך תפילה דתית לשיטת טיפול מדעית (גם חלק מאנשי הדת האמונים על התפילה לא היו רוצים שהיא תיהפך לכזו. היא פרקטיקה שפונה למימד אחר לחלוטין והערבוב לא עושה טוב לשתי התחומים).
הוכחת אפקטיביות הינה תמיד דבר נצרך, אבל – ההבדל נמצא בשלב עוד קודם לכן. המאמר הנוכחי בעיקר מבקש לפרוס את ההיבט העקרוני בשביל לעשות סדר ולהבהיר שלא נכון להתחיל את ההשוואה בין התחומים מן הסוף.
לא נכון לבחון את ההבדלים רק על ידי שאלת מבחן התוצאה. חוסר הבנה כזו והתחלת השוואה רק מן הסוף, תמסך ותמנע מאיתנו להבין לעומק את ההבדלים האמיתיים שבין התחומים, ולהבין גם למה אנו מצדדים פעם אחר פעם בעולם הרפואה המערבי, באופן סיסטמי, אפילו אם יש ראיות אנקדוטליות (ואפילו צבר מחקרים קטן) שמצליח להדגים יעילות של שיטות עתיקות ואלטרנטיביות מן המזרח.
אז הבנת תורף ההבדלים, והבנה לאן אנחנו מבקשים לפנות, מהווה שיקול משמעותי בבואנו לבחור שיטת רפואה כזו או אחרת.
הן בתור מטפלים ובטח בתור מטופלים, שרובם נטועים עמוק בתוך העולם המערבי ונותנים בשפה המערבית אמון, על אף מגבלותיה ועל אף שעדיין איננו יכולים לסכום ולהשיג הכל רק דרכה.
הגישה העתיקה של המזרח – מה היא בכלליות
בגישה הטיפולית המרכזית שהתקיימה בחלק מהעולם העתיק וקיימת עדיין בארצות המזרח הרחוק התייחסו אל גוף האדם ככלל ואל פרקטיקת העיסוי בפרט דרך מערכות אנרגטיות (מפת-מרידיאנים, נקודות-צ'י ועוד, צירפתי תמונות להמחשה של מפות אלו). לאור מערכות אלו בנו 'מפות גוף' שתואמות את התיאוריה על מבנה גוף האדם, ולאור מפה זו בנו טיפולים תואמים ונקודות לחיצה מתאימות.
מפת הגוף ברפואה הסינית ובמזרח הרחוק בנוייה על 'ערוצי אנרגיה' ו'נקודות צ'י'. לא נרד לפרטי התיאוריה בפוסט זה כיוון שהיא רחבה בהרבה יותר ורק ניגע במאפיינים הכלליים המזוהים עימה. לפי שיטה זו, כאשר אחד מ'ערוצי האנרגיה' הללו חסומים ולא מאפשרים זרימת אנרגיה לחלקי הגוף נוצר בגוף מעין 'תקיעות' של חוסר זרימת אנרגיה בערוצים הרלוונטיים ונוצר חולי או כאב.
כאן נכנסת הרפואה הסינית בראי המזרח הרחוק, דרך מתן צמחי מרפא סיניים (בשונה מרפואת הצמחים המודרנית שמבוססת על חומרים פעילים ופעילות כימית פרמקולוגית) וכן דרך הטיפול הידני במגע באותם 'נקודות חסימה' (בשונה מה'עיסוי הרפואי' המערבי שתכף נזכיר). תורה 'מזרחית' זו מציעה – לאור הידע השמור במסורת – מגוון טיפולים. למן עיסוי נקודות 'תקועות' בצורה ידנית, דיקור, צמחי מרפא מיוחדים יוכלו 'לשחרר' את ה'תקיעות' שנוצרה ועוד טיפולים נוספים מדיסיפלינות שונות במזרח (או מתורות ניו-אייג'יות במערב) ולא רק מעולם הרפואה הסיני-מסורתי.
ואיפה העיסוי שלנו נכנס לתמונה?
כשמגיעים לדבר על עיסוי בחצי העולם המערבי והמודרני שלנו כיום, מדברים כבר על תחום די חדש ומובחן ועל מתודות טיפוליות השונות במהותן משיטות הטיפול שנהגו בחצי הכדור המזרחי. זאת בשל העובדה הבסיסית שמפת-הגוף עליהם מתבססים הטיפולים היא אחרת לגמרי, מפת גוף אנטומית-פיזיולוגית והראיה היא ראייה אחרת, גם אם חלק מתנועות העיסוי עצמן בבסיסן מיובאות מישם וישנם רעיונות שנלקחים מישם.
יש לציין שפרקטיקת העיסוי לא הייתה נפוצה כל כך בחצי המערבי של כדור הארץ חרף היותה פרקטיקה נפוצה באסיה (אם כי היא כן זוכה לאזכור של כבוד אצל היפוקרטס, הרמב"ם ורופאים נוספים מצידו המערבי של הכדור בתקופות השונות) והתפשטותה לכאן הגיעה דווקא בעקבות תהליכי גלובליזציה עולמיים, בעת החדשה. .
האדפטציה לעולם המערבי בתחום העיסוי
ב-150 שנה האחרונות, כחלק מתהליכי הגלובליזציה, לא רק תחום הרפואה אלא גם תחום המגע והעיסוי אומץ על ידי המערב ועבר אדפטציה (כמו כל תחום הרפואה) לשפה מודרנית-מדעית ובניית המערך הטיפולי בהתאם.
עיסוי שוודי – החלוץ
השיטה במקורה יובאה על ידי שוודי בשם הנריק לינג, מדריך סייף באקדמיה המלכותית בשטוקהולם שהרחיק נדוד עד ליפן על מנת לנסות לטפל במחלת ארתיריטיס (דלקת מפרקים) ממנה סבל.
אותו אזרח שוודי התוודע לשיטת טיפול יפנית בשם "אנמה" ("אנ" =לחיצה ; "מה" =שיפשוף) המשלבת טיפול במגע והקשות סביב מקום הכאב. הוא הוקסם מהרעיון והחליט לייבא חלק מהפרקטיקות הידניות, לארצות המערב, אך כמובן בהתאם לרפואה המערבית להתאים אותה למפת-הגוף העדכנית ולנסוך בהם משמעות וכיוון חדש על מנת לקדם תהליכי ריפוי באופן יזום ומדויק.
שיטה חדשה זו כונתה 'עיסוי שוודי' על שמו.
אחריו בא אזרח הולנדי בשם ג'ון מצגר והצמיד שמות מהשפה הצרפתית לחלק מהתנועות ששגורים עד היום (אפלוראז', פטרישאז'). משם השיטה יובאה לארצות הברית על ידי צמד האחים טיילור, רופאים אמריקאים שנסעו לאירופה על מנת ללמוד סוג עיסוי זה ולהביאו לניו יורק ועברה משם גלגולים רבים עד למצבה הנוכחי.
כאמור, שיטת העיסוי הראשונה שהתמסדה במערב (אחרי שעקרונות הטיפול במגע יובאו מן המזרח אל המערב) היא העיסוי השוודי, תוך נקיטת האדפטציה הנדרשת.
שיכלול העיסוי המערבי – מודרני
בהמשך העיסוי המערבי השתכלל והפך לנפוץ יותר, תוך שכלול הטכניקות, בניית שיטות טיפול נוספות כמו עיסוי רפואי, עיסוי נקודות-כאב בטכניקות טריגר-פויינטס, עיסוי רקמות עמוק, רולפינג ועוד שיטות תחת קורת הגג של 'עיסוי מערבי' למגוון מטרות רפואיות.
חלק מאותן שיטות עיסוי מערביות אומצו ושולבו אל תוך תחום הפיזיותרפיה ותחום האורתופדיה, כשרבים מהפיזיותרפיסטים לומדים מספר טכניקות עיסוי בסיסיות במהלך הכשרתן המקצועית ומשלבים טכניקות אלו של תנועות עיסוי וטיפול מנואלי, כחלק מהטיפול (בדרך כלל לקראת סופו).
ביצוע מחקרים ושפה מדעית
יש לציין, שכיאה לתחום שאומץ ועבר התאמה לעולם המערבי שעומד בסטנדרטים מדעיים, מבוצעים כל הזמן מחקרים אשר חוקרים את ההיבט הרחב של מנגנוני הכאב, את ההיבטים המבניים ויחסי שלד שריר וניסיון להתאים דרכי טיפול חדשים ומדויקים יותר ושיטות טיפול במגע מגוונות.
העיסוי המודרני-מערבי מתייחד בהתייחסות מובהקת לאנטומיה ופיזיולוגיה של הגוף, אימוץ בררני של טכניקות בעלות מטרה רפואית מוגדרת תוך השלת אלו שאינם ניתנים להסבר וניסיון העברת התחום הטיפולי של עיסוי אל סטנדרטים מדעיים הניתנים למדידה. כיום ישנן אגודות שונות אשר מקדמות את תחום המחקר בנושא וברירת הידע המדעי מתוך מה שכבר נחקר וברחבי העולם ישנן מכללות ואוניברסיטאות עם תוכניות לימודים מסודרות בעלות סטנדרט בינלאומי שמכשירות סטודנטים וצוותי רפואה במעגל התומך להענקת טיפול בעיסוי, לצד עיסוק נרחב בהיבט הבטיחות בעיסוי לאוכלוסיות השונות.
בהמשך לכל הדברים החשובים על 'מפות הגוף' השונות שמהוות תורף ההבדלים בשיטות הטיפול השונות, ארצה להוסיף הערה אחת משמעותית אשר בעתיד גם תימצא את מקומה בצורה יותר מסודרת ומלוטשת בבלוג-נטורפתיה שאפתח.
דיברנו הרבה על רפואה מערבית למול מסורתית-מזרחית בהקשר של מקצוע העיסוי והצבענו על הנקודה הארכימדית של מפות-הגוף השונות שמעצבות ממערכי הרפואה השונים.
אני רוצה להמשיך את המטאפורה צעד נוסף קדימה ולנצל את הדיוק והדיון ב'מפות הגוף' בכדי להעיר, שלמרות שדיברנו רק על 'מפות-גוף' ועל המרכזיות הרבה שלה בהבנת ההבדלים בין השיטות השונות, עדיין היא איננה חזות הכל.
לאמר, אחיזה במפת-גוף דומה, היא רק צעד אחד, גם אם עיקרי, בדרך להתגבשות של שיטה רפואית.
יש גם צורך להחליט מהם כלי העבודה ('כלי הניווט') שדרכם מוציאים מסקנות רלוונטיות מן 'מפת-הגוף' הפרוסה והמוסכמת ולגבש לאור כלי הניווט הללו שיטה טיפולית שתוכל לפתור את הבעיה ולהביא את האדם למצב של בריאות.
כושר הניווט וכלי הניווט הנבחרים בכדי להגיע ליעד, הם נושא נרחב בפני עצמו לדיון.
ואכן, בדיוק בנקודה הזו בעצם נבדל מקצוע הנטורופתיה ממקצוע הרפואה הרגילה אשר מוכרת כיום בבתי החולים.
לא שאלת מפת-הגוף והשפה המדעית, אלא שאלת כלי הטיפול , 'כלי הניווט'.
אני רוצה להניח כאן בפניכם דבר שלא כל הציבור הרחב מודע אליו.
הנטורופתיה וגם הרפואה המיושמת בבתי החולים, מחזקים באותה 'מפת-גוף', ובשימוש באותה שפה מדעית המיוחדת למערב.
זהו הדבר שמקרב אותם אחת לשנייה ובכך גם מבדיל את הנטורופתיה מרוב שיטות הריפוי האלטרנטיביות שמשתמשות במונחים אחרים (דבר שלטעמי כבר מעניק לה עוצמה וחשיבות שאין אצל אחרים). זו גם הסיבה בגללה אני מאוד קרוב למקצוע הנטורופתיה בגלל השפה המערבית-מדעית המובהקת.
מצד שני, למרות הקירבה היחסית שיש למערך הטיפול הנטורופתי ביחס למערך הטיפול הרפואי המקובל המוכר מבתי החולים, יש גם שוני משמעותי בין שניהם.
בפשטות, הנקודה העיקרית המבדילה בין שניהם היא שכלי-הניווט והכלים שבאמצעותם כל מערך בוחר לטפל הינם שונים על אף האחיזה באותה 'מפת-גוף' ושימוש באותה שפה מדעית.
נניח את הדיון לפוסט רחב אחר שאפרסם בעתיד, כי הנושא זוקק אריכות גדולה הרבה יותר, (חלק מהנידון ניתן למצוא בעבודת הדוקטורט של תמר-שלום [גירסה מוקדמת ניתן למצוא כאן] ; במסמך העמדה שפורסם ב-2019 על ידי " החוג לרפואת אורחות חיים איגוד רופאי המשפחה בישראל" ;
וכן בעבודות רבות נוספות בשפה האנגלית וספרות עניפה שנכתבה בנושא).
כאמור נניח להרחבה ודיון מעמיק בפוסט אחר ונאמר לעת עתה בצורה פשטנית שכלי הניווט העיקריים לטיפול במחלה שנבחרים ברפואה הרגילה והמקובלת בבתי החולים על מנת להגיע ליעד הם סכין המנתחים, ותרופות ממוקדות ועוצמתיות שמדליקות או מכבות 'מתגים' בגוף.
מולם מקצוע הנטורופתיה מחזיק בכלי-ניווט אחרים שנבחרים לטפל בחולה, כלי ניווט הכוללים תזונה, אורח חיים, פעילות גופנית, מזונות מחזקים, השלמת מיקרוניוטריאנטים חסרים, התייחסות להיבטים של גוף-נפש ובעת הצורך שימוש בצמחי מרפא (צמחים בעלי פעילות כימית מוגדרת, דבר המבדל אותה מרפואת הצמחים המסורתית-הסינית).
לכל מערך יש את היתרונות והחסרונות שלו.
מה שברור שלא ניתן לקחת את הזכויות הענקיות שיש למערך שקיים כיום בבתי החולים, לצד ההבנה מהצד השני בדבר התועלת העצומה שניתן במקרים רבים ובמחלות מסויימות לקבל דווקא משימוש במערך הטיפול הנטורופתי.
