קנדידה – אמת או חלום? כאבי בטן, עייפות, ערפול – זה הוא?

קנדידה ונטורופתיה

אל מה צריך לשים לב?

האבחון הנפוץ לקנדידה במערכת העיכול, על ידי נטורופתים הוא בדרך כלל על סמך סימפטומים ומילוי של 'שאלון קנדידה' בלבד, דבר שעלול להוביל לבלבולים רבים בנושא וגם לצעדי טיפול שגויים .
לעיתים אכן יש לכם קנדידה, אך יש צורך גדול להיזהר מאבחון קנדידה על סמך סימפטומים לבד (גם אם 'אבחון' זה נעשה על ידי נטורופתים מוסמכים), כיוון שישנן מחלות רבות שגורמות לסימפטומים דומים מאוד. יש נטייה למטפלים  – וגם למטופלים – לעיתים לזהות כל דבר שלא מספיק מובן להם או שמשפיע על התקוד הכללי של האדם – כ'קנדידה' ויש מגוון של אתרי אינטרנט בעברית ובאנגלית שמציעים 'אבחון מהיר' לקנדידה ושלל עצות שלא תמיד מתאימות או נכונות למצב הבריאותי. (ככלל אצבע ניתן לומר שאם התחלתם טיפול בקנדידה אצל מטפל או באופן עצמאי, ואתם עדיין לא רואים הטבה מליאה או אפילו חווים החמרה בחלק מן התסמינים – אולי הגיע הזמן לחפש יותר לעומק ויתכן ויש לכם משהו אחר…).
התחלת טיפול או התחלת טיפול עצמי בקנדידה יכול להיות החמצה של מצב רפואי אחר שיש לכם (במיוחד אם מדובר בחשד לקנדידה במערכת העיכול, שם יש עזרות מצבים בריאותיים שיכולים לגרום בדיוק לאותן התסמינים בלי הימצאות של קנדידה כלל). ולגרום לטיפול שלכם להיכשל או להשיג רק עזרה מועטת בהפחתת התסמינים אך לא להיעלמותם כיוון שלא הקנדידה היא בהכרח הגורם לאותם התסמינים. צריך לזכור שלעיתים שינויים תזונתיים קיצוניים שיאומצו על מנת להתמודד עם 'קנדידה', יעזרו לכם מעט אפילו אם אין לכם קנדידה – כיוון שחלק מהשינויים התזונתיים גם כך בריאים לגוף ויכולים להביא לו להטבה חלקית אך לא בגלל היעילות שלהם בהקשר של קנדידה.  
(ישנם גם מטפלים המשתמשים בכל מיני שיטות אלטרנטיביות ואבחון דרך מכשירים שונים כגון מכשירי ביקום ומכשירי תדרים, אולם מהימנותם של מכשירים אלו מוטלת בספק גדול גם כך אפילו בזיהוי מצבים בריאותיים לא ספציפיים. קל וחומר הזיהוי הינו רעוע כשטוענים שהמכשירים יכולים "לזהות קנדידה". במרבית המקרים לא ברור על מה הסתמך המטפל בבואו לקבוע ש: "למטופל יש קנדידה" והזיהוי מסתמך על 'חולשה כללית' במערכת העיכול).

ואם בטוח יש לכם קנדידה? מיקוד – מיקוד – מיקוד

גם כאשר אכן בוודאות קיימת קנדידה פעילה אצלכם, חשוב לתת טיפול מדויק שלא מתפזר עם יותר מידי הגבלות תזונתיות ותוספי תזונה וכמובן להקפיד על התאמת הטיפול אל סוג ומיקום הקנדידה.
טיפול בקנדידה נרתיקית שונה בטיפול בקנדידה במערכת העיכול, וטיפול בקנדידה במערכת העיכול שונה מטיפול בקנדידה בלשון או בקנדידה מערכתית.

מיקוד בסוג הקנדידה ומתן טיפול מדויק בהתאם לסוג הקנדידה (הטיפול הינו עם דגשים תזונתיים שונים ותכשירים שונים לגמרי בכל אחד מן הסוגים) יכול לחסוך השקעה של משאבים נפשיים וכספיים או נקיטת צעדים תזונתיים מיותרים שמקשים על הניהול היומיומי ללא השגת המטרות הרצויות ואשר יכול לקחת זמן רב ללא צורך ממשי.

התזונה היא תמיד אותו הדבר?

עוד יש לדעת שבטיפול בקנדידה, לא כל מה ש'נהוג לשמוע' (במיוחד בכל מה שקשור לשמועות על מגבלה חריפה על סוכרים ופחמימות) הוא מדויק.
אף שלתזונה יש לעיתים תפקיד חשוב בהתמודדות עם הפטרייה – התזונה איננה חזות הכל.

ראשית, בחלק מן המקרים של קנדידה כלל אין צורך במגבלה תזונתית כך ש'פרוטוקול תזונת קנדידה' גנרי מן האינטרנט, עלול להסב עוגמת נפש במגבלות מיותרות המחלישות את הגוף – בלי לפתור את הבעיה.

גם כאשר שינויים תזונתיים נצרכים כחלק מהטיפול בקנדידה (תלוי בסוג המסוים שיש לכם וברקע לשגשוגה), טיפול תזונתי לבדו במקרים רבים לא יוכל להסיר את הפטרייה, ויש להשלים את הטיפול  בצעדים נוספים בכדי לקבל תוצאות טובות. כאשר מבצעים צעדים משלימים, בטיפול משולב עם צמחי מרפא ייעודיים,  יורדים חלק מן המגבלות התזונתיות שנהוג לתת בטיפול קלאסי בקנדידה ומגשימים את היעדים בזמן קצר יותר.

ועכשיו לנקודה החשובה ביותר שיש לציין באשר לעניין התזונה:
מגבלות תזונתיות קיצוניות כמעט אף פעם אינם מומלצות.
מדובר בפטרייה יחסית עמידה, כך שניסיון 'לחנוק' אותה בעזרת הגבלה מוחלטת (של סוכרים למשל) – נידונה לכישלון. 

מגבלות חריפות מידי למעשה עלולות להזיק, משתי סיבות:

1. הן עלולות להזיק לגוף בשל מניעת חומרי תזונה מספקים שהגוף חייב בכדי שהוא יוכל כגוף בריא להפעיל נכונה את מערכת החיסון של ולסייע בעצמו בדיכוי של הקנדידה.   

2. מגבלות חריפות יכולות להזיק ולגרום להחרפה של הקנדידה עצמה שתהפוך לעמידה יותר לטיפולים תרופתיים או צמחיים ולאלימה יותר מבחינת הנזק שהיא יכולה לגרום לגוף.

איך זה קורה? אמנם נכון שפטריית הקנדידה, כמו רוב הפטריות, מעדיפה כמזון ראשוני את הסוכר כמצע נוח ומהיר לגדילתה. אך עם זאת היא איננה הכרחית לה. מגבלה תזונתית חריפה של סוכרים למשל, יכול לגרום לפטריית הקנדידה לבצע אדפטציה (התאמה) למצב החדש ולהתחיל להשתמש בחומרים אחרים שאינם סוכר, לצורך גדילתה. באופן ספציפי יותר, זן קנדידה אלבקינס (הזן הנפוץ בזיהומי קנדידה בגוף) עובר אדפטציה בהיעדר מקורות מזון של סוכרים וחי ממגוון מקורות פחמנים אחרים כגון חומצה לקטית, חומצות אמינו (מחלבונים), שומנים מסוימים ועוד. כאשר אותו זן עובר אדפטציה אז הוא עמיד עוד יותר לתרופות, נדבק יותר לדופן התא, קשה יותר לחיסול, אלים יותר מבחינת השפעותיו על הגוף ובמקרים מסוימים הוא גם מפרשי יותר רעלנים לסביבתו הקרובה ולזרם הדם.

יש לזכור, שככל שהפטרייה נמצאת יותר זמן בגוף, יש לה הזדמנויות לבצע אדפטציות, לעבור עוד סבב ועוד סבב ועוד סבב של דיאטות. כך שגם 'הרעבה' ממושכת מידי של הפטרייה או דיכוי חלקי שלה למספר חודשים שמקל במעט על הסימפטומים בלי למגר אותה בעזרת סיוע של תרופות או צמחי מרפא ייעודיים ובעזרת סיוע למערכת החיסון של הגוף שיוכל להסיר אותו באופן סופי ולדאוג שהפטרייה לא תשוב – הינו צעד בעייתי.

מניעת של חזרת הקנדידה

חשוב לזכור שלאחר הטיפול בהסרת הקנדידה יש צורך בשימור המצב ובנקיטת צעדי-מנע כמו:
1. שיקום אזורי ההדבקה ושיקום הריריות הפגועות 
2. שיפור הפעילות החיסונית של הגוף מפני זיהומים עתידיים
3. קולוניזציה של חיידקים טובים שנלחמים בקנדידה ואמורים למנוע מחיידקים פתוגניים ומפטריות מסוג קנדידה להתיישב באותם אזורים בעודף ולגרום לנזק. ישנם סוגי חיידקים שאמורים להימצא באופן טבעי באותם מקומות, על מנת שהקנדידה לא תחזור ומשיגים אותם או על ידי סוג תזונה פרה-ביוטי או על ידי תוספי פרוביוטיקה ייעודיים לתמיכה בתהליך הראשוני באותה התקופה שלאחר הסרה מוצלחת של הקנדידה. 

מדובר בצעדים לא פחות חשובים מאשר הצעדים למיגור הקנדידה עצמה. 
(לדוגמה, בכל מה שקשור לקנדידה נרתיקית, אנחנו יודעים שהמשחות האנטיביוטיות מסלקות את זיהום הקנדידה די ביעילות אך כמעט תמיד מתקיימת הדבקה חוזרת בתווך של שבועיים עד חצי שנה. פעמים רבות, לאחר טיפול 'מוצלח' נשים פוגשות דפוס של הדבקה בסוגי זיהומים אחרים וקולוניזציה באזורים סמוכים כמו זיהום חיידקי בדרכי השתן ודלקות שתן חוזרות כרוניות. טיפול אנטיביוטי באותן דלקות שתן – שהן מעולם לא סבלו מהן בעבר –  גורר מאוחר יותר חזרה של זיהום פטרייתי של קנדידה בנרתיק וחוזר כחלילה.
(באשר לחלק מצעדי המנע לאחר טיפול בקנדידה נרתיקית תוכלו לקרוא במאמר שלי על "מניעת דלקות שתן חוזרות" שעוסק בזיהום בדרכי השתן אולם חלק מההמלצות בו תקפות גם למניעה של הדבקה חוזרת בקנדידה נרתיקית לצד צעדים נוספים שלא הוזכרו באותו מאמר ושייחודיים דווקא לטיפול בקנדידה נרתיקית).